הטיפול במבצעי עבירות המרמה והגניבה למיניהם יעשה ע”י משטרת ישראל ובמקרים רבים גם ע”י בעלי החברה באמצעות קציני ביטחון ו/או חוקרים פרטיים.
בשני המקרים הוכחת העבירה מחייבת את בעל החברה לאסוף ראיות להוכחת עבירת הגניבה או המרמה. כן גם ראיות אשר יצביעו על מבצע העבירה.

איסוף ראיות זה הינו הליך קשה המחייב מיומנות מקצועית ותחכום רב תוך שליטה בחוק ובדרכי איסוף הראיות.

למשטרת ישראל הידע והיכולת המקצועית הטובה ביותר לחשיפת עבירות אילו, אך לצערנו הרב משטרת ישראל קטנה מידי אל מול המשימות העומדות בפניה.

על המשטרה לקבוע סדרי עדיפות לטיפול והשקעה.

תשומת הלב המשטרתית תופנה בראש וראשונה לתחום עבירות האלימות.
שם קימת סכנה לחיי אדם, שם יש פגיעה בחיי אדם.

עבירות הרכוש המבוצעות כלפי חברות, עסקים יטופלו בסדר עדיפות נמוך, לכן גם מרביתן לא מטופלות  או מטופלות באופן עצמאי על ידי החברה. לרוב בסיוע חוקרים פרטיים.

אשר על כן חייבת החקירה הפרטית להיות מקצועית ויעילה.
לחוקר הפרטי חייב שיהיה הניסיון והיכולת לאסוף מידע וראיות להוכחת הגניבה ובהמשך עליו להצביע על מבצעי העבירה במידת האפשר.

תחילתן של ראיות כאלה יחייבו את המשטרה לעסוק בחקירת אירוע הגניבה ביתר שאת.

משטרת ישראל מחויבת על פי החוק לחשוף ולנהל את החקירה.

היא זו שתמשיך באיסוף הראיות להוכחת אשמתו של הגנב.
היא זו שתנסה לתפוס את הרכוש הגנוב.
היא זו שתכין את החקירה לקראת הגשת כתב אישום על ידי התביעה המשטרתית או על ידי הפרקליטות.